ספר זה ממחיש שסבתא היא תמיד סבתא, 
רק מתאימה את עצמה לתקופה, לזמן. 
בעצם אינה הפוכה כלל - אלא סבתא רגילה.

מתוך הקומניקט, מתאר היטב את הספר:

ספר הילדים "סבתא הפוכה" מאת עידית יולזרי, מתאר את אופיה של האהבה הבן דורית הבאה לידי ביטוי בקשר הייחודי שנוצר ומוסיף להיבנות, בין נכדים לסבתות ולסבים שלהם. יולזרי מקדישה אותו לשלושת דורות: ילדים, הורים, סבים וסבתות. סבתא הפוכה מתאר מצב שהילד מספר על סבתו המודרנית, המשונה, המביאה לו כל שבוע מתנה, המשחקת עימו כדורגל, המלמדת אותו שלשבור זה מועיל לפעמים, העולה לנדנדה עימו, המעניקה לו חום וחומר למחשבה גם אחרי לכתה. סבתא אוהבת ומסורה, היא ״הפוכה״ רק למראית עין, בעצם היא ממש סבתא . במרכז הספר 'סבתא הפוכה', ניצב הקשר בין סבתא ונכדה הפעוט. הספר המוצג לנו מבעד לעיניו של הנכד הצעיר מחולק לשלושה פרקים, במרכז כל פרק בילוי משותף של השניים: בבית הנכד, בגן השעשועים ובבית הסבתא. בכל פרק מתאר הנכד את הקשר המיוחד שלהם ואת מה שכל אחד מהם מקבל ממנו.