"אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה." (ויקרא ו', ו').
אין יפה מפסוק זה להמחיש את דמותה של כנסת ישראל היוקדת באהבה לאלוהיה, כאש על גבי המזבח, על נושא זה נסוב ספר ויקרא מראשיתו ועד סופו. בחודש ימים בלבד נכתב ספר ויקרא: ראשיתו בראש חודש ניסן, עם הקמת המשכן, וחיתומו בראש חודש אייר, עם הציווי על מפקד בני ישראל לקראת צאתם לדרך לכיבושה של ארץ ישראל...
מגמת הספר, ללמד אותנו, כיצד להפוך את יקוד נפשה של האומה לחיים של קדושה - שעליה נתבשרנו עוד בעת מתן תורה. חלקו השני של הספר, עניינו בקדושת הזמן, המתגלה בחגים ובמועדים ובקדושת הארץ, הבאה לידי ביטוי בשמיטה וביובל. אך בלב הספר עומדת הקדושה המוסרית הנפתחת בציווי אל כל עדת בני ישראל "קדושים תהיו...", ופיסגתה ב"ואהבת לרעך כמוך אני ה'".
ספר הקדושה אינו מיועד איפוא לקדושי עליון בלבד אלא מקיף את כל תחומי החיים שעל פני האדמה וגם אם רבות ממצוותיו אינן תקפות לצערנו היום, הרי יסודותיו נטועים בליבנו כאן ועכשיו.
לאור זאת בחרנו להמשיך במסורת שליוותה את ספרי מעט מין האור מבראשית, ולשזור במאמרי הספר הישן וחדש כדברי הראי"ה קוק: הישן יתחדש והחדש יתקדש", וברוח זו שלבנו זה לצד זה בפשוטו של מקרא תמונות, שירים ופיוטים, הנוסחים אור חדש על הפסוקים קדומים.
