| הַחֹרֶף בָּא, וּכְשֶׁהַגֶּשֶׁם מַתְחִיל לָרֶדֶת, נוֹחֵת עַל סַבָּא אֵלִיָּהוּ מַבּוּל שֶׁל צָרוֹת. מַיִם מְצִיפִים אֶת הַבַּיִת שֶׁלּוֹ, הוֹרְסִים אֶת הָעֵסֶק שֶׁל אָבִיו וּמַשְׁאִירִים אֶת מִשְׁפַּחְתּוֹ חַסְרַת כֹּל. הַמַּצָּב מַחְמִיר כְּשֶׁאַבָּא שֶׁל אֵלִיָּהוּ חוֹלֶה, כִּי בִּשְׁבִיל רוֹפֵא וּתְרוּפוֹת צָרִיךְ כֶּסֶף, וְכֶסֶף — אֵין! אֲבָל אֵלִיָּהוּ לֹא מִתְיָאֵשׁ, וְגַם אִם אִבֵּד הַכֹּל, הוּא עֲדַיִן מָלֵא תּוּשִׁיָּה וְדִמְיוֹן, וּבְעֶזְרָתָם אֶפְשָׁר לְהִתְגַּבֵּר עַל כָּל מִכְשׁוֹל.
הַסֵּפֶר "מַבּוּל שֶׁל צָרוֹת" הוּא הַשֵּׁנִי בַּסִּדְרָה הָאֲהוּבָה "כְּשֶׁסַּבָּא אֵלִיָּהוּ הָיָה קָטָן". |