חורחה לואיס בורחס בילה את שנות ילדותו בשיטוטים ובקריאה במעמקי ספרייתו של אביו. היה זה המרחב שבו התפתח פולחן ספרים של חייו ושבו נחרץ גורלו להיות ’איש של מילים’. אין פלא שדבקה נפשו בכתביהם של המקובלים מיד כאשר נחשף בנעוריו לתורת הסוד של הקבלה, המלמדת על האותיות כמקורו של היקום ועל הספר האלוהי בעל אינסוף רובדי המשמעות. מכאן ואילך הביט וראה וחקר בתורת הקבלה, וזו הפכה נחל נובע של סמלים ורעיונות עבור סיפוריו הבדיוניים, ו’כלי להבנת היקום’ במבוכי קיומו ותהיותיו המטאפיזיות. ספר זה מבקש לשרטט את עקבותיה של ספרות ומחשבת הקבלה ביצירתו של בורחס, תוך שהוא מתמקד בארבע סוגיות המתפרצות מתוך תפיסת הלשון הקבלית: השמות הקדושים, הגולם, המאגיה (או האלכימיה של מדע המילה) והאינסוף האלוהי.
