בספרו על אנה סווירשְצ’ינסקה (1984-1909) כותב צ’סלב מילוֹש, שתירגם את שירתה לאנגלית: “היא היתה בעלת אישיות סוערת, עזת יצר, גאה, ענווה, חוטאת, רחמנית, אוהבת, שגעונית”,
וכן: “משוררת שמפרסמת את קובץ שירי האהבה הראשון שלה בגיל 66! יש בזה טעם של שערורייה. חצופה”.
קודם לשירת אהבה עסקה סווירשְצ’ינסקה בין השאר גם במרד הפולני נגד הגרמנים בוורשה ב–1944, שבו השתתפה כאחות.
שירתה “הרחיקה עד מאוד את מיקומן של אבני הדרך על מה שראוי לאישה לכתוב עליו”.
השכנה אמרה לשכן
הַשְּׁכֵנָה אָמְרָה לַשָּׁכֵן:
מֵאָז שֶׁבַּעֲלִי נֶהֱרַג אֲנִי לֹא יְשֵׁנָה,
כְּשֶׁיּוֹרִים, אֲנִי שָׂמָה שְׂמִיכָה עַל הָרֹאשׁ.
כָּל הַלַּיְלָה אֲנִי רוֹעֶדֶת תַּחַת הַשְּׂמִיכָה הַזֹּאת.
אֲנִי אֶשְׁתַּגֵּעַ אִם אֶשָּׁאֵר הַיּוֹם לְבַד,
יֵשׁ לִי אֶת הַסִּיגַרְיוֹת שֶׁל בַּעֲלִי. אֲדוֹנִי, בְּבַקָּשָׁה,
תִּכָּנֵס בָּעֶרֶב.
