כשהייתי בתיכון קיליאן קיין, המתופף של להקת קרועים לגזרים בעל העיניים הירוקות והמהפנטות, היה מתאגרף מאיים, מסוגר וכל הזמן כועס. אף אחד לא העז להתקרב אליו או אפילו לקרוא לו בשמו – חוץ ממני. הוא ניסה להבהיל גם אותי, הזהיר אותי לשמור ממנו מרחק. יום אחד הכול השתנה. יום אחד הוא נישק אותי, גנב לי את הלב ורגע לאחר מכן הזהיר אותי לעולם לא להתקרב אליו שוב. זו הייתה הפעם האחרונה שראיתי אותו.
אחת אחת עשרה שנים לאחר מכן אני רקדנית מובטלת בעלת חלומות שבורים והנער מעברי שזכה בכינוי 'קאיט', שהוא היום כוכב הרוק הענקי, יש את היכולת לעזור לי. הבעיה היא שאני לא בטוחה שהוא בכלל זוכר אותי. למרות השנים שחלפו, עדיין לא שכחתי מה אמר לי בפעם האחרונה שהתראינו – שאתרחק ממנו, או בפעם הבאה הוא לא ייתן לי ללכת. בלב הולם וברגליים רועדות אני יוצאת לחפש אותו, מפחדת לגלות למה באמת התכוון.
