"אספר לכם איך היו שמחים", מבטיח לנו רבי נחמן מברסלב
במעשייה הגדולה האחרונה שכתב. אבל אז הוא יספר לנו על ילדים
אבודים ביער, על קבצנים ועל עולם מלא מומים. גם המעשייה הזו
עצמה נותרת בעלת מום. הוא לא מסיים אותה. היא הסימפוניה הלא
גמורה שלו.
רבי נחמן, אומן השמחה, ילמד אותנו שאי-אפשר ללמד לשמוח. הוא
יראה לנו עולם לא מושלם ויצווה עלינו לבחור באהבה, לחזר אחר השמחה
בכל יום מחדש - וזה אולי סוד השמחה הגדול - הגילוי שאנחנו
יכולים לבחור. יכולים לברוא עולם שמח מתוך עולמות שבורים מאוד.
אנחנו חיים בחברה מאותגרת שמחה. אנחנו מחפשים אחריה אבודים
ביער מפחיד. אנחנו אוהבים אותה, אנחנו עצובים בהיעדרה, וזה מה
שמבקשת השמחה: רק אל תהיו אדישים כלפיי. אני פה.
"אך באמת, אין לב נשבר ומרירות הנפש נקראים בשם 'עצבות' כלל!
כי עצבות היא שליבו מטומטם כאבן ואין חיות בלבו. אבל מרירות
ולב נשבר? אדרבה! הרי יש חיות בליבו להתפעל!"
(בעל התניא)
בספר זה נלך בעקבות איש ואישה שבחרו באהבה. אני מברכת
אתכם שתהיו כמותם.
