"מסכן הדוור ההולך ובא בין שנינו כמו מחוג של שעון עתיק. מסכן הדוור שלנו. הוא נטל את האיגרת־הדמעה האחרונה שלך, ואז נתקף מבוכה – איך יעביר אותה אלי?"

במשך שנתיים, ממאי 1986 ועד מאי 1988, החליפו ביניהם שני המשוררים הפלסטינים, מחמוד דרוויש וסמיח אלקאסם, איגרות שהפכו לנכס צאן ברזל של הספרות והפואטיקה הערבית המודרנית. האחד בן אַלְבִּרְוֶה העקור מן המולדת, השני בן אַלרַאמֶה העקור בתוכה. שני חברים שחלקו פעם מרחב ודירה, הפכו מתוך החלטה את המילים לגשר המחבר ביניהם. איגרות על חברות ואהבה, שירה והתנגדות, הפרטי והקולקטיבי, אשר מספרות גם את סיפורו של דור שירי – ובתוכו, ראשד חוסיין, אבּו סלמא, טה מחמד עלי, תופיק זיאד ואחרים – דור ששאלת מקומם ומיקומם נותרה מסוכסכת ולא פתורה. כמו שאלקאסם כתב לדרוויש: "אני מתבייש בכך שנשארתי, בוש בך שעזבת..."

אלרסאא'ל הוא מסמך מרתק המודע לעצמו, והמתבונן בסוגת הכתיבה של רומן־איגרות תוך כדי ניסיון להשיב על התהייה שבה פתח דרוויש את האיגרת הראשונה: "מה הטעם בחילופי איגרות בין שני משוררים?"

סדרת מַכְּתוּבּ مكتوب, המביאה לקדמת הבמה סִפרות ערבית חיה ונושמת בפרוזה ובשירה, היא הפרויקט היחיד בארץ המוקדש לתרגום יצירות מהתרבות ומהספרות הערבית.הסדרה שואפת לפתוח פתח עבור השמעת המזרח התיכון בשפתו, ובכך לאפשר לקורא הישראלי להתוודע לקולות, לרעיונות ולחיים שנעדרים כמעט לחלוטין מהשיח הספרותי, החברתי והפוליטי בארץ.

סדרת מַכְּתוּבּ مكتوب היא יוזמה של מתרגמים וחוקרי השפה הערבית, יהודים ופלסטינים, והיא תוצר של חוג המתרגמים הפועל במכון ון ליר בירושלים. הסדרה פועלת לפי מודל תרגום ייחודי מסוגו, המבוסס על עיקרון של דו־לשוניות ודו־לאומיות, כך שבמקום התרגום האינדיווידואלי, עבודת התרגום נעשית בצוותים של יהודים וערבים. לבד מהשבחת איכות התרגום, תהליך זה מונע יצירת חיץ בין הערבית לעברית ומאפשר תנועה בין שתי השפות.