מָה הֲיִיתֶם עוֹשִׂים אִלּוּ נִכְנַסְתֶּם יוֹם אֶחָד לַסִּפְרִיָּה וְגִלִּיתֶם בַּמַּדָּף הַתַּחְתּוֹן סֵפֶר אָדֹם זוֹהֵר? מָה הֲיִיתֶם עוֹשִׂים אִלּוּ הִרְגַּשְׁתֶּם שֶׁהַסֵּפֶר מְדַבֵּר אֲלֵיכֶם וּמַזְמִין אֶתְכֶם לָקַחַת אוֹתוֹ מֵהַמַּדָּף וּלְדַפְדֵּף בּוֹ? לְלִיסָה זֶה קָרָה. זֶה לֹא הָיָה סְתָם סֵפֶר פָּשׁוּט וְרָגִיל, זֶה הָיָה "מַדְרִיךְ לְגִבּוֹרוֹת־עָל". לִיסָה יָדְעָה שֶׁאֵין בֶּאֱמֶת דָּבָר כָּזֶה "גִּבּוֹרֵי־עָל" וְגַם לֹא "גִּבּוֹרוֹת־עָל", וּבְכָל זֹאת, הִיא הִרְגִּישָׁה שֶׁהַסֵּפֶר הַזֶּה שׁוֹנֶה מִכָּל הַסְּפָרִים שֶׁהִיא מַכִּירָה.

לִיסָה שׂוֹנֵאת אֶת בֵּית הַסֵּפֶר הֶחָדָשׁ שֶׁלָּהּ. לֹא רַק שֶׁאֵין לָהּ בּוֹ אֲפִלּוּ חֲבֵרָה אַחַת, אֶלָּא שֶׁחֲבוּרַת יְלָדִים גָּעֳלִיִּים מְצִיקָה לָהּ, וּבְכָל יוֹם הִיא נֶאֱלֶצֶת לִבְרֹחַ מִפְּנֵיהֶם. יוֹם אֶחָד, כְּשֶׁהִיא מוֹצֵאת סֵפֶר מְיֻחָד בְּמִינוֹ, שֶׁמַּסְבִּיר אֵיךְ לְהִתְאַמֵּן וְלִרְכּוֹשׁ 101 מְיֻמָּנֻיּוֹת שֶׁל גִּבּוֹרַת־עָל, הִיא מְקַוָּה שֶׁבְּעֶזְרָתוֹ תּוּכַל לְשַׁנּוֹת אֶת חַיֶּיהָ. הַאִם זֶה בֶּאֱמֶת אֶפְשָׁרִי לַהֲפֹךְ לְגִבּוֹרַת־עָל אֲמִתִּית?

סֵפֶר קִצְבִּי, מוֹתֵחַ וּמְהַנֶּה עַל יַלְדָּה שֶׁלּוֹקַחַת אֶת הָעִנְיָנִים לַיָּדַיִם, יַלְדָּה שֶׁיּוֹדַעַת שֶׁלְּאַף אֶחָד לֹא מַגִּיעַ לִסְבֹּל מִבִּרְיוֹנוּת.