לא יכולתי להציל את עצמי מהמנזר. אולי לעולם לא אוכל. הנביא הפך מסוכן יותר עם כל יום שחלף. האשליות שלו היו רוויות דם והיה לי ברור שאם לא אפעל בזהירות רבה, הדם הבא שיישפך יהיה שלי. למרות הסיכונים הגוברים, המשכתי לחפש אחר האמת, גם אם דרך החתחתים שבה צעדתי הובילה בחזרה אל אדם ואל עיניו הכהות המלאות אשמה. קיבלתי הצצה אל נשמתו וידעתי שהוא לא המפלצת שראיתי בו בהתחלה. אלא שהיה קשה כל כך להגיע אליו. כשבאתי לכאן, ידעתי שאהיה חייבת להילחם – פשוט לא הבנתי שהמלחמה תתנהל בחזיתות רבות כל כך. כשהסכנה נושפת בעורפה, דליילה מוצאת את עצמה במבוך מעוות שנטווה על הולכת שולל, על כסף מלוכלך ועל אכזריות. כעת היא מנסה להציל לא רק את עצמה, אלא גם את אהובה, את אדם. |
