אני מסוגל לכתוב "אני אוהב אותך". להגיד זה כבר סיפור אחר. המילים נתקעות, משהו לא זז בפנים. היא שאלה מה אני מעלה בדעתי שיקרה אם אגיד "אני אוהב אותך". עניתי שייפול עליי הר, תתמוטט עליי תקרה, וצחקתי.
נחום מתכנן לעבור מקריית ים לתל אביב, אבל משתקע בגבעתיים. עבודה בחנות לחומרי בניין מפגישה אותו עם נעמי, עורכת דין שנונה שמצלמת ארוחות לאינסטגרם, ועד מהרה רוצה לעצב מחדש את הדירה שלו. הוא אוהב אותה, באמת, אפילו שלפעמים הוא פשוט רוצה קצת שקט.
לפסיכולוגית שלו הוא אומר, "הביחד מעצבן אבל הלבד מדכא. אני מעדיף להיות עצבני ולהירגע מדי פעם מאשר להיות מדוכא". אבל מה עושה גבר שמצד אחד רוצה אינטימיות זוגית ומצד שני לא מסוגל לבטא את שלוש המילים הפשוטות והגורליות ביותר?
איציק חדד, מחבר הספרים תחנה אחרונה נתניה, נערי הפח ויום אחד נעוף, שב ומפגיש אותנו עם דמויות ומצבים מהחברה הישראלית המוכרים לכולנו. בשפה
יומיומית ההופכת במטה קסם לפרוזה משכנעת וקולעת, הוא מתאר את נפשו המסוכסכת של גבר שלומד אט-אט להביר את עצמו.