האומנם?

“לא תכננתי לדבר איתו. בתחילה הייתה לי דעה נחרצת שסרטן זה סרטן ושהדרך הנכונה לנהוג בו היא כוח. כשזה לא הוכיח את עצמו, התחלנו לדבר. מאז אנחנו מדברים, רבים, צוחקים, מפחדים, בוכים ולפעמים נהנים, כן, אני מרשה לעצמי, לרגעים, ליהנות ממנו או נכון יותר, מנוכחותו בחיי”.

ביולי 2018 שודר הפרק על חולים סופניים במסגרת הסדרה “סליחה על השאלה”, בערוץ כאן 11. אתי, חולת סרטן המעי הגס גרורתי, לקחה חלק בפרק כמי שימיה היו ספורים. בסדרה “החיים על פי דביר” סיפרה אתי “כיצד חיים עם הידיעה שהיא עומדת למות”. המוות נכח בחייה בשנים אלו. זו לא הייתה שאלה של אם, אלא שאלה של מתי.

אלא שאז התרחש טוויסט בעלילה.

אתי החלה לקבל טיפול אימונותרפי ושש שנים לאחר שחלתה בסרטן, בניגוד לכל הדעות והידע הקיים בעולם האונקולוגי, חלה אצלה רמיסיה מלאה. במקביל לטיפול הפיזי, החלה אתי בתהליך נפשי עמוק, בכדי להבין את תפקיד הסרטן בחייה.

היום, היא חיה חיים חדשים.

היא מאמנת אישית לצמיחה מתוך משבר, ומקיימת מפגשים המספרים את סיפור חייה ואת דרך התמודדותה הייחודית עם הסרטן.

-- מאתר ההוצאה.