נשימתו של המשופם נקטעה בשריקה.
פניו הכהות רכנו אל דובי והתקרבו אל אפו.
"מה אמרת?" הוא סינן מבין שיניו.
"א... אני.." פתאום זה היה נשמע רעיון גרוע. פתאום
הוא הצליח להבין מדוע אורז נתנאל את התיק שלהם,
מניף אותו על גבו ומסמן לו בחרדה שישתוק כבר.
צל הסתיר את השמש. כמה צללים בעצם.

אל תבינו לא נכון.
בשום שלב לא אמרתי לא לדבר עם דובי.
אפילו לא רמזתי דבר כזה!
רק תזכרו טוב, שאם הוא מציע לכם הצעה
שכוללת את המילה 'מערה'-
תברחו בנימוס הכי מהר שאתם יכולים.