גולדה לישנסקי הייתה רק בת שבע כשהחלה ללמוד ב"חדר" של רבי פישל הזקן. באותם ימים לא היו רגילים לראות בנות שלומדות לקרוא ולכתוב, אבל גולדה, שבעתיד תיקרא רחל ינאית בן–צבי, האמינה שאין דבר שבנים יוכלו לעשות והיא לא. והיא גם צדקה: כשמלאו לה שתים–עשרה שנים כבר הייתה פעילה ציונית, בהמשך הצטרפה לארגון 'השומר', הייתה חברה במִפקדת 'ההגנה' בירושלים, בפרעות תר"פ–תרפ"א הסתובבה עם אקדח והכשירה חלוצות, וגם ייסדה את בית הספר החקלאי בעין כרם. רחל הייתה אישה חזקה ומרשימה, אבל כלפי חוץ היא הקרינה לאומיות וצניעות, ואלה לא נעלמו גם כשהייתה לאשתו של נשיא המדינה יצחק בן–צבי: השניים גרו בצריף, בגדיהם הייצוגיים נתפרו רק במתפרות מקומיות, ואפילו את הארוחות החגיגיות ביותר הם הקפידו להכין מתוצרת חקלאית ישראלית. כך, בנועם ובפשטות, הפכה רחל למקור לגאווה ולהעצמה נשית ישראלית.

הספר לא בובה על חוט עוקב אחר סיפורה של רחל ינאית, מילדות ועד בגרות, ומצטרף לסיפורי חיים מרתקים נוספים שכתבה גלילה רון–פדר–עמית, מבכירות סופרי הילדים והנוער בישראל.