רֹנִּי, אַבָּא וְאִמָּא מְמַהֲרִים מְאֹד לָרַכֶּבֶת, אֲבָל מַה לַּעֲשׂוֹת
שֶׁצָּרִיךְ לְהַסְפִּיק לֶאֱרֹז מַתָּנָה, לְהִפָּרֵד מֵהַבֻּבּוֹת,
לְהַשְׁקוֹת עֲצִיצִים, לְהַאֲכִיל חֲתוּלִים...
הַאִם יַסְפִּיקוּ לְהַגִּיעַ? וְאֶת מִי הֵם רוֹצִים לְשַׂמֵּחַ?
נָתִי בַּיִת – אוהב לרוץ, תמיד ממהר, רץ לעבודה, רץ לפגישות, אבל בכל זאת מרבה לאחר. רק כשהוא כותב לילדים יש לו כל הזמן שבעולם. ספריו 'אבא, אמא, קרוסלה', 'נשיקה באף', 'לאן כִּנרת ממהרת', 'ענק בישל מרק', 'מעשה בכיסא' התקבלו באהבה על ידי ילדים, הורים וסבים.
עמית טריינין – לא עושה שום דבר מהר. אפילו את הספר הזה לקח לו יותר משנה לאייר. הוא קם מוקדם בבוקר, שותה קפה לאט, מאכיל את שוקי הכלב לאט, ורק אז מתחיל לצייר – לאט. מבכירי המאיירים בישראל, מרצה לאיור במחלקות לתקשורת חזותית בבצלאל ובמנשר.
