זה מה שאלי רצתה תמיד: האורות כבים, הקהל מתחיל למחוא כפיים, והיא על הבמה. רק בעבור זה היא עזבה את היישוב הצפוני שבו גדלה ולא נרשמה ללימודי רפואה כמו שציפו ממנה. אבל כמה חבל שאלי היא התלמידה הכי גרועה בבית הספר למשחק. השחקנית הכי פחות מבטיחה ובוודאי הכי פחות מקיימת.
הדברים מתחילים להשתנות רק כשאלי פוגשת את בן ואת רוני, הסטודנטים המבטיחים והמוכשרים ביותר בבית הספר למשחק. אלי המוקסמת חוברת אליהם בלי להסתכל לאחור. נדמה לה שהם האנשים היחידים שחיים באמת, שאוהבים באמת, שלא נכנעים לפשרות. בתוך השלישייה שלהם היא מרגישה חזקה ובלתי מנוצחת. אבל אירועים סוערים פוקדים את בית הספר. אחד התלמידים מת, ככל הנראה בתאונה מחרידה, ויש מי שמושך בחוטים. העולם שמאחורי הקלעים מתגלה כרקוב וחשוך אפילו יותר מזה שמוצג על הבמה. ואולי ההצגה לא נגמרת אף פעם, כי איש לא מוכן לכבות את הזרקורים.
-- מהכריכה האחורית
