לברוריה לא היו בקשות בשמיים, כל מה שהיא רצתה היה להתחתן עם בחור שיושב ולומד.
לאה לא רצתה להיות רעה, היא פשוט הייתה השוויגער.
אפרים  פרסר לא רצה להתפרנס מן הצדקה, הוא רצה ליהנות מיגיע כפיו ועם זאת לעזור לאנשים. איזו תמימות מצידו.
סלינה לא רצתה לגנוב, רוב  לא רצה להיות עשיר כשהוא צעיר כל כך.

זה לא אמור להיות מצחיק, זה עצוב מה שקורה כאן:
 אבות לבחורות נכנסים למערבולת וטובעים בים החובות ואנשים יושבים על החוף והחול מתמסמס תחת רגליהם...

הספר הזה מדבר בשבילכם ומעלה נקודות שלא תמיד העזתם לדון בהן. בואו נתחיל לרצות, נזיז מה שאפשר. העיקר שלא נעמוד מנגד...