|
הַרְפַּתְקָה קְסוּמָה לְאוֹר הַיָּרֵחַ. קִיטִי מְחַכָּה בְּקוֹצֶר רוּחַ לְבַקֵּר בַּמּוּזֵאוֹן וְלִרְאוֹת בְּמוֹ עֵינֶיהָ אֶת פֶּסֶל הַטִּיגְרִיס הַמּוּזְהָב, שֶׁעֶרְכּוֹ לֹא יְסֻלָּא בְּפָז. הָאַגָּדָה מְסַפֶּרֶת כִּי מִי שֶׁהַפֶּסֶל הַזֶּה בִּרְשׁוּתוֹ יָכוֹל לְהַגְשִׁים אֶת מִשְׁאַלְתּוֹ הַגְּדוֹלָה בְּיוֹתֵר... קִיטִי לֹא יְכוֹלָה לַעֲמוֹד בִּפְנֵי הַפִּתּוּי לָצֵאת לְהַרְפַּתְקַת־לַיְלָה קְטַנָּה, כְּדֵי לְהַרְאוֹת לִדְלַעַת אֶת הַפֶּסֶל כְּשֶׁאֵין אִישׁ בַּסְּבִיבָה, אֲבָל אָז קוֹרֶה אָסוֹן: הַפֶּסֶל נִגְנָב – וְהָאַשְׁמָה עֲלוּלָה לִפּוֹל עַל קִיטִי. הַאִם קִיטִי תַּצְלִיחַ לְטַהֵר אֶת שְׁמָהּ, לִמְצוֹא אֶת הָעֲבַרְיָן וּלְהַחְזִיר אֶת הַפֶּסֶל יְקַר־הָעֵרֶךְ בְּטֶרֶם יַעֲלֶה הַשַּׁחַר? -- מהכריכה האחורית |