בספרה של אחותי גליה, "דבר שמתחפש לאהבה", היא טוענת שאבינו המנוח היה פסיכופת שהכה והתעלל במשפחה כולה, ובה, בגליה, במיוחד.

לא בכדי הספר מוחק אותנו – אמה, אחותה ואחיה. אנחנו לא מיוצגים ולא מוזכרים בשמותינו. אבל היינו שם בכל המובנים.

בשל נסיבות חיינו גליה לא היתה איתו לבד. אנחנו לא קורבנות, לא שטופי-מוח ולא שקרנים. אנחנו זוכרים אותו.