חשבתי שראיתי אותך בתחנת דלק. הרגשתי שהלב יוצא ממקומו, אליך, לשבריר של שנייה, שהוא פועם בחוזקה ומחייה אותי, ואולי היו אלה פרפור חדרים וגסיסה. אבל זה לא אתה, זה רק הדמיון שמתעתע בי שוב, שמתלוצץ על חשבוני. חולשת רגליים.
אתה ואני מתקיימים ביקומים מקבילים, דרכים שאינן מצטלבות עוד.
אם הייתי כותבת אותך בספר הייתי יוצרת לנו סוף אחר.
דפנה שגיב מחליטה לחזור לצבא אחרי שמונה שנים באזרחות. רק שהפעם נקודת המבט שלה שונה לחלוטין.
עם ההתקרבות לגיל שלושים היא מתחילה לשאול שאלות קיומיות לגבי מקומה בזוגיות ובבית, לגבי האימהות שלה ותפקידה בעולם, ולתהות מדוע, על אף שבנתה לעצמה חיים לפי הספר, היא עדיין אינה מאושרת.
אסנת סבן, סופרת, משוררת, ציירת, בין ספריה רב המכר “טוסקנה של הבינוניים”, “מה אם נוותר”, ורסיסים מודבקים”. זהו ספרה החמישי שרואה אור.
