לשהות עם השאלה / אוצר מאיר טאטי
כולנו חיים עם רצון פנימי שהמציאות תחזור לחודש פברואר 2020, לרגע הספציפי שבו הכל היה הגיוני ומוכר עדיין. הוירוס שינה את תחושת הביטחון והסדר להמוני אנשים, גם אם מלכתחילה זאת היתה חוויה מדומיינת, תחושת הביטחון שנלקחה נוכחת יותר ויותר בחיי היום יום. הרצון לשמר את מה שהיה וחוסר ההבנה שאנחנו צריכים למצוא כלים חדשים כדי להתמודד עם הסיטואציה החדשה והלא מוכרת, מונעים מהחברה להתרגל למה שקיים כרגע, להיות נוכחים. אנחנו משתמשים באותם כלים - כלי ״הקדם וירוס״ שלנו - כדי להתמודד עם המציאות שנכפתה עלינו. זה סמפטום של פוליטיקה שמרנית - הרצון לשמור את המצב הקיים בכל מחיר, יחד עם געגוע לעולם טוב שהיה בעבר.
התערוכה לשהות עם השאלה מבקשת למפות אסטרטגיות חדשות של פעולה בתוך עולם משתנה תדיר. הצעת העבודה המרכזית היא האפשרות - המאוד לא פשוטה לנו כבני אדם - לחיות בתוך הלא נודע, לחיות עם השאלה ולא לנסות לפתור, לעקוף או לנצח אותה; אי הסדר כאן ולהשאר. מה שניתן הוא לייצר כלים או כיווני מחשבה שיעזרו לנו להיות נוכחים במציאות ולא לסבול כל כך תוך כדי - הודאות היא שתמיד תהיה אי ודאות, הוירוס רק משקף את מה שידענו תמיד.
העבודות בתערוכה מקיימות סביבות הפעלה עבור הצופה במגוון מדיומים: וידאו, מיצב, רישום, סאונד ופיסול ומחוללות מרחב פעיל של למידה והתבוננות. הצופה אינו פסיבי, אלא נמצא במצב של לימוד דרך הפרקטיקות השונות שעבודות האמנות מקיימות. זהו מרחב אנרגטי של שינוי שמוצא את דרכו אל הצופה.
על העבודות:
"אמא אופיום" היא פרי מחקר של האמנית שגית מזמר אודות התמכרויות לסמים בכלל ושימוש באופיאטים בפרט. מזמר התייחסה במחקרה לייצוגים מוקדמים של טקסי אופיום ובמקביל קיימה במשך שנתיים שיחות עם מתמודדים עם התמכרות לסמים אופיאטים. עבודת הווידיאו שבתערוכה מוקדשת למפגש אישי במרחב הביתי עם דני לוי, די.ג׳יי בעברו, שמתמודד עם התמכרות כבר יותר מ-20 שנה. בשנתיים האחרונות קיימה מזמר סדרת מפגשים עם לוי, ובהם סיפר על השימוש שלו באופיאטים ועל תהליך הגמילה העצמית שעשה בעזרת שורש צמח האיּבֹוגה, שהתגלה בשנות השישים במערב כמסייע לתהליכי גמילה קשים. מקור השימוש בשורש האיבוגה הוא דת הּבְּ וויטי מאפריקה, שאנשיה משתמשים בו זה 1,500 שנים בטקסי ריפוי, בפולחן דתי וכדי להחזיר לקהילה אנשים שהתנתקו ממנה בשל מצוקה נפשית או פיזית.
בהצבה ״מוסיקה לפרפר נכחד 2״ האמן איתן בן משה מניח סידרה של מזרנים מעוצבים שבקצה שלהם מובייל שמייצר צלילים, הצופה מוזמן לשכב על המזרן ולהיכנס למצב מדיטטיבי, להיות מופעל על ידי הסאונד ולהיות נוכח ברגע. להיות במנוחה היא אחת מהאפשרויות שלנו להתמודד עם השאלה.
״ריפוי״, עבודת הוידאו המוקדמת של מוטי מזרחי מורכבת מסדרה של פעולות על הגוף שלו ושל משתתפת נוספת, שמתפקדים כמדריך לריפויו של הגוף החולה והכואב. מוטי מזרחי, האמן הבולט ביותר שעסק בריפוי שאמנסטי בישראל של שנות ה-70, התמקד באופן אינטנסיבי בפצעים גופניים כסימן למתח שבין חיים ומוות, ובין רפואה ומחלה.
בעבודה של דנה ונציה "המרחב האמורפי של היכרות אינטימית"
האמנית פועלת כגורו הפונה אל הצופה בהזמנה להיכנס למסע תודעתי משותף. דרך המסע הצופה מקבל כלים שבאמצעותם הוא נוכח בהווה -כלים להבנה של העולם המשתנה תדיר. זאת עבודה אינטימית שמיועדת לשני צופים במקביל לכל היותר, כדי לאפשר ריכוז ונוכחות.
בעבודתה של פי שפירו - "כמה אהבה עוברת", הצופים מוזמנים להכניס את היד לתוך קופסה ובמידה ויתקיים מגע עם יד של צופה אחר שיר יתחיל להתנגן. בתקופה שבא המגע הוא לא דבר מובן מאליו, האמנית מציעה לנו לחזור לבסיס של הקיום האנושי דרך מגע וקול. העבודה מבקשת מהצופה נוכחות מלאה - ללא המגע והקשר לא נוכל לשמוע קול, היא דורשת מאיתנו להיות בקשר עם החיים ועם מי שנמצא מולנו. גם עבודתו של גיא דוביוס - ״מדממ״ מבקשת מהצופה להתערב ולהיות חלק משמעותי מהנוכחות הפרפורמטיבית שלה. הסאונד מורכב משלוש עבודות פרפורמנס שונות ומהדהד בחלל דרך קופסת קרטון רדיו קטן שמשדר תחנות רדיו am. מיקרופון קולט את הסאונד הנוצר מהנוכחים בחלל ומשדר אותו לרדיו. הצופה מוזמן לשחק עם הרדיו וחפש תחנות. שילוב הדברים מיצר השהיה, רגע שבו אנחנו מחוברים אל העבודה לא דרך המחשבה והאינטלקט אלה דרך הקול והרטטים השונים שאנחנו יוצרים.
"החתול של ברטוני" עבודות של קים טייטלבאום עובדת עם הסאונד של גרגור חתולים. זהו קול הטומן בחובו יכולות ריפוי - הוא מרגיע ומוריד את קצב פעימות הלב. האמן לבוש כחתול המתנוענע לקצב הגרגור [?} ומגלם בגופו את האפשרות להתחבר לחיית הרוח שלנו.
עבודתו של דגלאס פולסון, ״בואו נדבר״, מבוססת על שיחות שהתקיימו עם תושבי ג'סי כהן שענו על שאלות מוגדרות והוזמנו להציע שאלה פתוחה חדשה, שבתורה הופנתה לאדם אחר. כך נוצרו שרשרות השופכת אור על הזמן הנוכחי ומחשבות על מה באמת מעסיק אותנו היום. העבודה בפורמט של חוברת קומיקס מנכיחה את מצב השאלה התמידי שבו אנחנו נמצאים - על כל שאלה שפתרנו, שאלה חדשה נוצרת.
גם עבודתו של מרקווס קואטס "The Plover’s Wing" אמן וצפר החי ופועל בלונדון. האמן הציע את שירותיו לראש העיר של חולון מוטי ששון, לתקשר עם עולם הרוחות ולעזור לו בשאלה שדורשת פיתרון. התשובה לא מגיע דרך מערכת עירונית מסודרת, דרך ישיבות או סיעור מוחות מינהלי, אלה בחיבור אל רוחות העבר. בכך האמן מציע תשובה פתוחה היכולה להיתפס כשאלה בעצמה.
ריקי אלקיים בעבודתה ״בלדה לאישה״ מכינה מובייל העשוי מקרסטלים, שורשי צמחים, משי מפוסל, שלדי קיפוד ים ועוד אלמנטים. חומרי המובייל מתקשרים ומובלים אנרגיה, דרכם אנחנו יכולים להתחבר אל העולם שמעבר, או על פי התורה האנתרופוסופית שהשפיעה על העבודה - הבנה של עולמות עליונים.
ארכיוני המרכז הוקמו בתמיכת קרן אוסטרובסקי וארטיס
