לִקְשׁוֹר שְׂרוֹכִים, לְדַקְלֵם שִׁיר, לִגְלוֹשׁ עַל סְקֵייטְבּוֹרְד...

לְצַ’רְלִי יֵשׁ הַרְבֵּה אֶתְגָּרִים לְהִתְמוֹדֵד אִתָּם! אֲבָל בַּזְּמַן הָאַחֲרוֹן הוּא לֹא מַצְלִיחַ. מָה קָרָה לוֹ? הַאִם אָבַד לוֹ הַבִּטָּחוֹן הָעַצְמִי?

נָחוּשׁ בְּדַעְתּוֹ לִמְצוֹא אוֹתוֹ, הוּא יוֹצֵא לְחַפֵּשׂ יחד עִם הַבּוּבָּה שֶׁלּוֹ.

מי אמר שאי אפשר הוּא סֵפֶר מְאוּיָּר, רְווּי הוּמוֹר, עַל בִּטָּחוֹן עַצְמִי, שֶׁחִיבְּרָה סְטֶפָנִי קוּטוּרְיֶה, סוֹפְרוֹלוֹגִית, כְּדֵי לַעֲזוֹר לִילָדִים לְהָשִׁיב אֶת הָאֱמוּנָה בְּעַצְמָם בִּרְגָעִים שֶׁל הִתְמוֹדְדוּת.

סֵפֶר הָרְגָשׁוֹת שֶׁלִּי שֶׁל אוֹתָהּ מְחַבֶּרֶת, שֶׁיָּצָא בְּהוֹצָאַת מָטָר, זָכָה לְהַצְלָחָה רַבָּה.