פגישה מקרית בין הסופרת האמריקנית וילה קאתר מעריצתו של פלובר ובין אחייניתו האהובה של הסופר הצרפתי הגדול בעיירת נופש מניבה סיפור אנושי מרתק ומספקת ידע רב על היצירה הגאונית של פלובר מפיה של מי שהייתה הנפש הקרובה ביותר אליו – אחייניתו קרולין.
"האפשרות להתחבר לחיים בעזרת הספרות היא קסומה. היכולת להפיח רוח חיים במשהו שאנחנו חווים לעומק ואוהבים, כמו שעושה הגברת הזקנה ברוח כה צעירה, היא מהותית לספרות. קרולין כה אהבה את פלובר ואת החיים שחוותה איתו ודרכו, עד שהזמן שעבר לא שינה דבר. אולי אהבה אינה מתיישנת ומונצחת אף בגוף מזדקן. דיוקן הגברת הזקנה משרה הרגשה שמדובר במוצג אמנותי מרתק כשלעצמו. כך גם כתיבת אחרית דבר מחברת בין הגיגיי ותשוקתי אל חבריי הספרותיים, שמחלחלים וחוברים אליי, ואני מתקשה להיפרד מהם."
[סמדר גונן, מתוך אחרית הדבר].
