איזבל דלאנסי, כנרת ראשית בתזמורת הסימפונית של לונדון, תמיד לקחה כמובן מאליו את מנעמי החיים ולא התעניינה כלל בניהול הפיננסי של הבית.
אבל כשבעלה מת במפתיע ומשאיר אותה עם הר של חובות, היא ושני ילדיה נאלצים לעזוב את ביתם ולעבור לאחוזה כפרית ישנה ומתפוררת.
הבית המט לנפול ומצב החסכונות המתדלדלים והולכים מאלצים את איזבל לפנות לעזרת שכניה, מבלי לדעת שעצם נוכחותה שם מחרידה מרבצן אובססיות ישנות.
בעוד איזבל נאבקת להפוך את המקום החדש לבית, תשוקות וכעסים מתעוררים ומאיימים על מרקם החיים השלֵו של הכפר המנומנם. בד בבד איזבל מגלה בתוכה יצר הישרדות שלא הכירה – וגם נוכחת לדעת שהלב בהחלט מסוגל ללמוד לנגן מנגינה חדשה.
ג'וג'ו מויס רוקחת כדרכה תערובת נפלאה של צלילים, תאוות, טינות ורומנטיקה, ומזכירה לנו שוב מדוע היא אחת הסופרות האהובות והמצליחות בעולם.
