הקורא בספר הזה יפגוש בו את תנעזר, שמצא לו בית ומתחתיו מרתף המסרב להיפתח ושהיה בו “משהו”, והיה מלווה אותו על כל צעד שצעד ואפילו עד אל מכולת־הקפה של שרה, את החבורה שהיתה יושבת סביב למדורה ומספרת גם את סיפורו הטראגי של כד כתום שהיה מה שהיה רק על שום שכך עשוהו, כך צרו לו צורה וכך צבעו אותו (וזהו סיפורו של כל אחד מאתנו), ואת סיפורו של זה שהיה מבלה את ימיו אל מול בית ישן ושרוף למחצה עד שצלה של דלת הבית סבב על צירו עם מהלכה של השמש, נגע במשקוף ומוטט עליו את הבית. בחלקו האחרון של הספר − סיפורה של נקודה שכלום אין בה והכל כלול בה.
