בקט,

אם אתה קורא את השורות האלה, ובכן, אתה מכיר את נוהל המכתב האחרון. אתה ניצלת. אני לא. תפסיק עם רגשות האשמה כי אני מכיר אותך, ואילו היה אפילו סיכוי קטן שתוכל להציל אותי, היית עושה את זה.

אני צריך ממך דבר אחד: תשתחרר מהצבא וסע לטלורייד.

אלה, אחותי הקטנה, מגדלת לבד את התאומים שלה. היא עצמאית מדי ולא תסכים לקבל עזרה בקלות, אבל היא כבר איבדה את סבתא שלנו, את ההורים שלנו ועכשיו אותי. זה יותר מכפי שכל אדם יכול לשאת וזה לא הוגן.

בנוסף, קרה משהו לא צפוי, משהו שאתה לא יודע שעליו שמאיים לפרק את המשפחה שלה.

אלה תזדקק לעזרה, ומאחר שאני כבר לא כאן, לא אוכל להיות שם בשבילה. לא אוכל לעזור לה לעבור את זה, אבל אתה יכול.

אני מתחנן אליך, החבר הכי טוב שלי, תדאג לאחותי, תדאג למשפחה שלי.

בבקשה, אל תיתן לה לעבור את כל זה לבדה.

ראיין

-- מאתר ההוצאה