בו וילהלם אולסון היתום אינו מאושר אצל המשפחה שאימצה אותו, ובתחילת הסיפור הוא יושב על ספסל בפארק, מרחם על עצמו ומדמיין מודעת "חיפוש נעדרים" שתתאר אותו. עד מהרה הוא ממריא לארץ רחוקה, שבה מתברר לו שאינו יתום מסכן אלא הנסיך מִיוֹ, ויש לו אבא (המלך) וגם סוס מעופף.
במקום להתבטל עם חברו החדש יּום-יּום, הוא יוצא להציל מציפורני האביר קַטו ילדים שכלא בטירתו. השניים מצטיידים בלחם שמשביע רעב, בגלימה המרופדת באריג אגדות ובחלילי עץ. האם יצליחו להציל את הילדים?
מיו, מיו שלי, ספר הפנטזיה הקלאסי של אסטריד לינדגרן, שראה אור לראשונה בעברית ב-1972 ואזל מאז בדפוס - עכשיו בתרגום חדש של דנה כספי בהוצאת פעמון, המקדישה את המהדורה החדשה ליחיעם פדן ז"ל.
