העגיל נצנץ אליי בחושך. אור הירח האיר ישירות עליו, כמו ספוט שמאיר על שחקן במרכז הבמה. פס הזהב נראה כעת כמו חיוך. העגיל לעג לי, גיחך על טיפשותי. "לוזרית," הוא לחש לי מהשידה. "איבדת את בעלך, את לא מסוגלת להחזיק משפחה," חיוכו הזהוב בהק, נצנץ בניצחון.

"אבל את כבר ידעת את זה. את ידעת שאת לא מסוגלת לשמור על מה שיקר לך. זה לא חדש לך, נכון?"

ואז, כמו בכל לילה, התינוק בכה. אני מתמוטטת. משתגעת, חשבתי לעצמי. שכבתי על גבי והידקתי את כפות ידיי על אוזניי. הבכי נמשך, בקול, והרטיב את הכרית.
 

גם לכוחותיה של האישה החזקה ביותר יש סוף, והאישה הזאת הגיעה לסוף אלה שלה. כבר שנים היא מתגוררת בגרמניה ברילוקיישן זמני שלא נגמר. בעלה עושה חיל בעבודתו, אבל הולך ומתרחק ממנה. הילדים בבית הספר, וכשהם חוזרים הביתה אחרי הצהריים הם מביאים איתם צרחות, מריבות ובלגן. בלילות כשהיא מנסה להירדם היא שומעת בכי בוקע מהקירות. אמא שלה בארץ, רחוקה, חברות כמעט שאין. עבודה גם לא. ומהמראה נשקפת אליה אישה מוזנחת, מדוכאת, בודדה.

יום אחד, כשהיא ממיינת, כמו תמיד, את הכביסה, היא מגלה שם עגיל. לא שלה. מניין הגיע? בעוד היא מנסה לפתור את תעלומת העגיל, ולהתמודד עם קשייה ועם עברה, מתחוור לה יותר ויותר שאלה לא החיים שרצתה לחיות, ושהיא אינה האם שחלמה להיות לילדיה. 

עכשיו, אחרי שנים של שיתוק, סוף סוף יש לה תוכנית.

כשהחיים קורים לך הוא ספרה הראשון של מור רמות, מאמנת ומלווה נשים לשינוי וצמיחה. מור מתגוררת בברלין עם בעלה ושלושת ילדיה.