“רק אל תרביצי לו מול כולם!” הארלו פקדה עליי כשהתחלתי להתקדם… טוב, לא ידעתי לאן בדיוק. ידעתי רק מה היעד שלי וזה היה בכל מקום שהכלב הגרמני היה בו. עד שמצאתי אותו והתחלתי למהר לכיוונו, נרגעתי מספיק כדי לומר לעצמי שאני לא יכולה להוריד לו אגרוף.

כשהגבר שהערצת כילדה הופך למאמן שלך, זה אמור להיות הדבר הכי מדהים בעולם. אני מדגישה: אמור להיות. לא נדרש לי יותר משבוע כדי לתהות מה בדיוק ראיתי באייקון הכדורגל הבין־לאומי ולמה בכלל תליתי את הפוסטרים שלו על קירות חדרי כשהייתי ילדה, או למה אי פעם דמיינתי שיום אחד אתחתן איתו ואלד תינוקות כדורגלנים שיהפכו לשחקני־על.

כבר מזמן התגברתי על הלא־פרידה הגרועה ביותר בהיסטוריה של מערכות היחסים הדמיוניות, מגבר שבכלל לא ידע שאני קיימת. לכן, כשהוא מצטרף לסגל ההדרכה של הקבוצה שלי כעוזר מאמן, אני מוצאת את עצמי בכלל לא מוכנה לגרסה הזאת של ריינר קולטי, שחקן־העל ההורס, ששם מול עיניו מטרה אחת ואחת בלבד: למרר לי את החיים.