סיפורו של ג’ינו ברטלי הוא סיפור כנגד כל הסיכויים, בכל המובנים.

זהו סיפורו של ילד צנום ולא מתבלט, שהפך בכוח רצון הברזל שלו לאלוף מירוצי האופניים הגדול ביותר של זמנו; אלוף, שמחזיק עד היום, 70 שנה לאחר שהושג, בשיא שלא נשבר – הקאמבק הגדול ביותר בתולדות המירוץ החשוב בעולם, הטור דה פראנס; ושאת ניצחונו השני במירוץ השיג כשכבר הוספד כרוכב תחרותי. ספורטאי למופת ורוכב שהיה לאגדה בחייו במולדתו, איטליה, ובקרב כל חובבי ספורט הרכיבה בעולם.

אולם זוהי רק מחצית הסיפור, כי לג’ינו ברטלי היה צד נוסף, שמעטים מאוד הכירו: באיטליה, הכבושה על ידי הנאצים במלחמת העולם השנייה, סיכן ברטלי את חייו על בסיס יומיומי כדי להציל יהודים מפני משלוח למחנות ההשמדה. הוא הסתיר יהודים בבתים שהיו רכושו, ובעיקר ניצל את אימוני הרכיבה שלו כדי להבריח מסמכי זיהוי מזויפים עבור יהודים, שהסתתרו במקומות שונים באיטליה. הוא גמא עשרות קילומטרים ברכיבה על אופניו דרך מחסומי הגרמנים, כשבמסגרת האופניים חבויים המסמכים, שבאמצעותם ניצלו חייהם של רבים.

ג’ינו ברטלי, קתולי מאמין, לא הסתיר את סלידתו מפני השלטון הפשיסטי של מוסוליני, גם כשהדבר גרר סיכון מקצועי ואישי עצום. איש צנוע ועניו היה, וסירב לדבר על מעשי הגבורה שלו בזמן המלחמה, אבל ניצחונותיו דיברו בעד עצמם. כשהלך לעולמו, ספדו לו אוהדיו ואוהביו הרבים: “כשהיינו עניים ועייפים, הוא החזיר לנו את כבודנו.“

בשנת 2013 הוכר ג’ינו ברטלי כחסיד אומות העולם על ידי “יד ושם“.