תימהוני מתדפק על דלת ביתו של המספר ודורש לחזור לדירתו של אביו, בעל הבית הקודם. הדלת הנטרקת בפניו אינה מונעת ממנו לחזור שוב ושוב ולשבש את חיי המשפחה הצעירה, המתגוררת בשכונה עירונית מתחדשת, שבין רוכליה, תושביה והבליינים שבה, מתהלכים גם חסרי בית רבים. זהו סיפורו של אב צעיר ומאבקו להיות הורה אוהב ומגונן למרות האתגרים שמציבה הסביבה ויחסיו הטעונים עם אביו המבוגר.
רן גלוזמן, שבעל בית הוא ספרו השני, משרטט בו את הרגשות העזים והמכוערים לפעמים, המתעוררים גם ביחסים האוהבים ביותר. בסגנון נטורליסטי וקולח בוחן גלוזמן את סוגיית הבעלות על הבית דרך יחסי אבות ובנים, ונוגע בפחדים אנושיים קמאיים. אלה נשזרים בעלילה קצבית ומותחת שסכנה עמומה מפעפעת בה לכל אורכה.