המתקפה על ישראל ב־7 באוקטובר היא הכישלון הנורא ביותר שחוותה מדינת ישראל מעודה. בשבת ההיא קרסו כל ההערכות וכל המערכות מול מתקפה קטלנית של החמאס שתוכננה היטב מבעוד מועד, וגבתה מחיר דמים מצמרר של כמעט 1,200 הרוגים, אלפי פצועים, יותר מ־250 חטופים, והרס חסר תקדים ליישובים ולתשתיות.

המתקפה הזאת תפסה את ישראל לא מוכנה: בשעת בוקר של שבת וחג, עם כוננות נמוכה, ועם אלפי אזרחים ומבלים שנותרו ללא הגנה מול אלפי מחבלי החמאס שפרצו לשטח ישראל בעשרות מוקדים במקביל, וטבחו ובזזו ללא רחם. המראות והסיפורים שזרמו מהעוטף היו בלתי נתפסים, והזכירו לרבים את השואה. צה"ל הגדול ומדינת ישראל כולה לא הצליחו להעניק לאזרחים בעוטף עזה את המצרך הבסיסי ביותר: ביטחון.

מתוך התופת הזאת ומול החידלון וההפקרה נצצו למרחוק מעשי הגבורה. אזרחים, חיילים ואנשי כוחות הביטחון וההצלה, גברים ונשים, מבוגרים וצעירים, יהודים ובני דתות אחרות – שלל אנשים שמצאו את עצמם ברגע אחד פועלים כדי להציל חיים. לעתים הם הצילו את החיים של עצמם, ולרוב גם חיים של אחרים, בני משפחה וחברים ואפילו זרים מוחלטים. חלקם שרדו, וחלקם שילמו בחייהם.

בספרו גיבורים מביא העיתונאי יואב לימור את סיפורם של 80 מגיבורי השבת ההיא. דרכם הוא מספר את מה שקרה להם ולנו באותן שעות ארורות: את המחדל – ואת העוצמות שצצו ממנו, אשר יבטיחו כי גם משעתה הקשה ביותר תצא מדינת ישראל מחוזקת ומנצחת.

-- מאתר ההוצאה.