"החוג הארקטי הוא הנקודה בעולם שבה השמיים נוגעים באדמה. לא כל אחד יכול לשאת את שפע האור, לא את העלטה הגמורה, לא את הבדידות העמוקה. אני זכיתי – הוטלתי היישר לתוך ההוויה נטולת הרחם של הטבע הפראי מיד בתחילת ההרפתקה שלי, ועוד לבד. זאת הייתה טבילת האש שלי".

1934. כריסטיאנה ריטר, ציירת ועקרת בית אוסטרית, מתלווה אל בעלה חוקר הקוטב הצפוני לשהוּת של שנה בספיצברגן, אי מכוסה קרחונים השוכן במחצית הדרך בין נורווגיה לקוטב הצפוני ושרוי בחשכה מוחלטת ארבעה חודשים בשנה. בבקתה קטנה ופרימיטיבית המרוחקת מאות קילומטרים מכל יישוב, היא מתעדת ביומנה את רגעי ההתעלות והשפל לנוכח יופיו ועוצמתו של הטבע הפראי, אתגרי הקיום הבסיסי, והמרחק המעורר מחשבה מן הציביליזציה וחברת האדם.

כריסטיאנה ריטר נולדה בשנת 1898 באוסטריה והשתלמה כציירת. בת 36 יצאה בעקבות בעלה הרמן ריטר, הרפתקן ורב-חובל, אל ספיצברגן כדי לעשות שם את החורף. ספרה היחיד, אישה בקוטב, ראה אור בשנת 1938 והפך לרב-מכר.

כריסטיאנה ריטר נפטרה בשנת 2000, בת 103.

-- מהכריכה האחורית