בשנת 1833 כתב גוגול לידידו ההיסטוריון הרוסי מ. פ. פוגודין :

"לא כתבתי לך: הנני משוגע עכשיו לקומדיה אחת. בשבתי במוסקבה, בלכתי בדרך, ובבואי הנה, לא משה זו מלבי, אך עד היום לא כתבתי כלום. אפילו סיפור-המעשה כבר החל להתרקם בלבי באלה הימים, וגם את השם כבר כתבתי בשערה של מחברת לבנה ועבה:',ולאדימיר דרגה [I]' - וכמה אכזריות, צחוק ופלפל !... ולפתע-פתאום הפסקתי, לפי שראיתי, כי פעם בפעם נתקל עטי במקומות שהצנזורה לא תכשירם בשום ענין ואופן. ומה תכלית למחזה אם לא יוצג: הדראמה אין לה חיים אלא על הבמה בלבד... ואין לי ברירה אלא לבדות מלבי סוז'ט תמים ביותר, שאפילו שוטר לא יפגע הימנוּ. אך מהי קומדיה בלא אמת ואכזרוית!"

ואמנם משך גוגול את ידו מכתיבת הקומדיה שעלתה בדעתו, ושכבר כתב ממנה כמה קטעים, וזמן מועט לאחר המכתב הנ"ל שקד על כתיבת מחזה אחר: "השידוכין".

הנוסח הראשון של המחזה הושלם בשנת 1835. אך ב-1836 חזר גוגול ושינהו. "את הקומדיה שלי בשם 'השידוכין', שקראתיה לפניך", כותב הוא לגאון שחקני רוסיה מ. פ. שצ'פקין באפריל 1836 - ,שיניתי ותיקנתי עכשיו, ומעתה דומה היא למשהו הגון".

הנוסח המוגמר של הקומידיה היה מוכן רק בשנת 1841, וב-1842 נדפס בספר כתביו של גוגול. על הבמה הוצגה הקומדיה הזאת בפעם הראשונה בדצמבר 1842.

(עמוד [119]).