הַטּוֹבִים-הָרָעִים נֶעֱלָמִים!

חַיְזָר עִם יוֹתֵר מִדַּי שִׁנַּיִם וְהַרְבֵּה יוֹתֵר מִדַּי טוּסִיקִים בּוֹלֵעַ אוֹתָם אֶחָד אַחֲרֵי הַשֵּׁנִי.

אַתֶּם חוֹשְׁבִים שֶׁזֶּה הַסּוֹף שֶׁל הַחֲבוּרָה? אוּלַי...

אַתֶּם רוֹצִים שֶׁזֶּה יִהְיֶה מַצְחִיק? בָּרוּר!

אַתֶּם יוֹשְׁבִים טוֹב עַל הַטּוּסִיק?

כְּדַאי לָכֶם! כִּי תֶּכֶף זֶה מַתְחִיל...


אָאָרוֹן בְּלֶיְבִּי גָּר עַל רֶכֶס הָרִים אוֹסְטְרָלִי עִם אִשְׁתּוֹ, שְׁלוֹשָׁה יְלָדִים וּבְרֵכָה
מְלֵאָה כְּרִישִׁים לְבָנִים.

סְתָם, לֹא בֶּאֱמֶת.

יֵשׁ לוֹ רַק שְׁנֵי יְלָדִים.


סִדְרַת ”לֹא רָעִים בִּכְלָל” כִּכְבָה בִּרְשִׁימַת רַבֵּי־הַמֶּכֶר שֶׁל הַנְּיוּ יוֹרְק טַיְמְס וְנִמְכְּרָה בְּיוֹתֵר מִשְּׁנֵי מִילְיוֹן עֳתָקִים.

הַסִּדְרָה הַמַּצְלִיחָה זָכְתָה לְעִבּוּד לַקּוֹלְנוֹעַ שֶׁל ”דְרִימְווֹרְקְס.”