על מִצחי אות אַין

מִי זֶה הֵטִיל מַקֵּל נְדוּדִים בְּיָדִי

לְהַקִּיף אֶת הַר הַשְּׁבָרִים.

הוֹלֵךְ הוֹלֵךְ סוֹבֵב הָעִצָּבוֹן

כִּי אֵין עוֹד בְּךָ רוּחַ חַיִּים,

וְאֵין עוֹד צָפוֹן וְדָרוֹם

וְאֵין מַעְלָה וּמַטָּה –

רַק חוֹזֵר וְסוֹבֵב עַד עוֹלָם.

עַל מִצְחִי אוֹת אַיִן,

אִתּוֹ אֶחְצֶה אֶת הַזְּמַן שֶׁנּוֹתַר לִי

סְבִיב הָהָר

בָּאִמָּהוּת הַמִּתְגּוֹלֶלֶת כְּטֶרֶף

בְּשִׁנָּיו שֶׁל קֹצֶר הַיָּד.