מְתָנַה

בְּהִינָתֵק פֶּרַח

מְעַנָף עֵץ

אֵין הִתְקָהַלוּת

בְּנְגִיעָתוֹ

רַכָּה עַל הַקַרְקָע

אֵין רְעַדָה

מְיַיחֵל לַרוּח –

לְהֵיעָנוֹת

בספר שיריה החמישי מבקשת המשוררת חיותה סופר לפסוע בצד הרוח, ללכת בין הטיפות. "אֵין תְמִירוּת יֵתֶר / בְּסַסְגוֹנִיוּת הַפְּרִיחָה / קַיֶּמֶת צְמִידוּת / לְתוֹדַעָת קְמִילָה", היא כותבת בשירה "פועל יוצא", ערה לצניעותו של הטבע אל מול חלוף הזמן. בשפה חסכונית ועשירה כאחד, היא משרטטת את תמונת הרגע – העץ בפריחתו, הפרח בקמילתו, כסיפת הטל, צל ציפור. במבט חד היא מתבוננת בטבע, בטבע האדם, בחיים ובמתים, בילדות ובזכרונות, היא "חוֹצָה קֵרֶן שֵׁמֶשׁ / נוֹשֵׁקֶת לַפֶּרַח" ונוֹשֵׂאת בשירתה הייחודית "אֶת פְּעִימַת הָרֶוַח בֵּין הַחוֹלֵף לַנָּמוֹג." - ענת לוין