לא צפויה. לא אחראית. לא שגרתית.

יאז תמיד ידעה מה המשפחה שלה חושבת עליה.
היא מעולם לא הייתה טובה מספיק, רצינית מספיק או משכילה בהתאם לסטנדרטים המצופים.
אבל הוא היה שונה.

הית' היה זה שהגן על יאז כשהייתה ילדה, ובתור החבר הכי הטוב של אחיה, הוא היה הגיבור שלה – הוא תמיד ראה את הטוב שבה, ובזכותו תמיד הרגישה ראויה.
אבל כשתחושת ההערצה הילדותית של יאז התעצמה והפכה להתאהבות חסרת פשרות באליל נעוריה, והית' הפך מהילד הנאה והמוכר לרופא חתיך להחריד שעובד בחדר המיון, נראה שגישתו השתנתה. 

משום מה, המוזרויות שלה הפסיקו להיות מקסימות והתחילו לעצבן אותו, והשקפת עולמה השונה הפכה ממרעננת למגוחכת. 
למעשה, נראה שרוב הדברים בה התחילו לעצבן את הית'.
לאחר שהפכה ללא ראויה בעיניו של הית', יאז משכנעת את עצמה שהתנהגותו המרושעת הצליחה להשמיד את התאהבותה הילדותית. ולאחר השפלה אחת יותר מדי, היא מחליטה להתנתק ממנו. 
עד שהית' מתחיל להבין מה הוא עלול לאבד, ייתכן שכבר מאוחר מדי. 
אולי אחרי הכול, לא יאז היא זאת שלא ראויה?