יוֹתֵר מֵאֵרוּעַ הָאָבְדָן – מָה שֶׁיִּקְבַּע אֶת "עָצְמָתוֹ" וְאֶת מִדַּת הַשְׁפָּעָתוֹ עַל הַיֶּלֶד הוּא הָאֹפֶן שֶׁבּוֹ הוּא יְתֻוַּךְ לוֹ עַל יְדֵי דְּמוּיוֹת מַשְׁמָעוּתִיּוֹת עֲבוּרוֹ, וּבְעִקָּר הָאֹפֶן שֶׁבּוֹ הַיֶּלֶד יֶחְוֶה אֶת הִתְמוֹדְדוּת הַהוֹרֶה עַצְמוֹ עִם הַמְּאֹרָע.
הַסִּפּוּר כְּלַב־לֵּב, בְּאֹפֶן שֶׁהוּא כְּלָל אֵינוֹ מוּבָן מֵאֵלָיו, בְּכֵנוּת וּבְ"גֹּבַהּ הָעֵינַיִם", מַזְמִין אֶת הַיֶּלֶד לְשִׂיחַ עַל הָאָבְדָן וְעוֹסֵק, בְּאֹפֶן אַחְרָאִי, רָגִישׁ וּמֻשְׂכָּל, בְּמִגְוַן הַהִתְמוֹדְדוּיוֹת וְהַשְּׁאֵלוֹת שֶׁכְּרוּכוֹת בּוֹ. בֵּין הַשְּׁאָר, הוּא מַמְחִישׁ אֶת הַנּוֹשֵׂא שֶׁל סוֹפִיּוּת הַמָּוֶת וְאִי־הֲפִיכוּתוֹ – נוֹשֵׂא שֶׁהוֹרִים רַבִּים מִתְקַשִּׁים לִהְיוֹת בְּרוּרִים לְגַבָּיו, מִתּוֹךְ רָצוֹן "לְרַכֵּךְ" עֲבוּר יַלְדָּם אֶת הַ"מַכָּה". בְּנוֹסָף, הוּא נוֹגֵעַ בַּנּוֹשֵׂא הַכָּאוּב וְהַפָּרָדוֹקְסָלִי – אֵיךְ לֵב שָׁבוּר הוּא־הוּא הַלֵּב הַשָּׁלֵם – וּמְהַוֶּה הִזְדַּמְּנוּת לְעוֹדֵד אֶת יְלָדֵינוּ לִפְתֹּחַ אֶת הַלֵּב, עַל אַף הַסִּכּוּן הַכָּרוּךְ בְּכָךְ, מִתּוֹךְ הֲבָנָה שֶׁבְּחִירָה בְּאַהֲבָה – מְאַפְשֶׁרֶת לָנוּ לִחְיוֹת חַיִּים מְלֵאִים וּמְסַפְּקִים.