יצורים רבים ניחנים ביכולת להסתכל ולראות, באותה מידה שיצורים רבים ניחנים ביכולת לעמוד, ללכת ולרוץ. כשם שעמידה, ריצה והליכה הן ביטוי לכישורים גופניים היוצאים אל הפועל באמצעות רגליים, הסתכלות וראייה הן ביטוי לכישורים גופניים של חישה חזותית היוצאת אל הפועל באמצעות עיניים. אולם מבט אנושי מחייב יותר מאשר רק יכולת להסתכל ולראות. ואומנם, בשונה מיצורים אחרים, אצל בני אדם הכישורים הגופניים של הסתכלות וראייה מייצרים מבט אנושי; באמצעותו אנחנו מתנסים באופן חזותי בעולם הנתון לנו, ובאופן הזה אנחנו מכירים אותו באופן אנושי ואישי. על רקע זה עולה שאלה שעומדת ביסוד ספרו החדש של יובל לוריא: מה משמעותי במבט אנושי, ומה ייחודי לו בהשוואה להסתכלות ולראייה של יצורים אחרים? לבירור המשמעות של מבט אנושי, ולבירור מעמדן של השגות פילוסופיות אחדות על משמעותו, מוקדש הספר הנוכחי, בין השאר באמצעות עיון מקרוב בשאלת המבט אצל הוגים מרכזיים כמו סארטר, גילברט רייל, ויטגנשטיין, פוקו, רורטי, אוסטין, דייווידסון וקאבל
