ישראל ורמן הוא משורר האומר את הדברים באופן ישיר ופשוט, אך לא פשטני. פעמים רבות שירה ישירה שכזאת כמו בספר הזה עטוף שמיכת מילים היא הרבה יותר עמוקה וחכמה משירה ניסיונית וסתומה. בכל השירים קיים טון מפוכּח וקצת מיואש העולה מהם, רווי ניסיון חיים הבא להצביע לך על בּטנת ההוויה מבלי לחנך אותך או להטיף לך. השירים רוויים הומור מר ואירוניה דקה העומדות למול מליציוּת המקורות והאמיתוֹת המוחלטות. השימוש של ורמן במקורות היהודיים הוא מינימליסטי ואסתטי מאוד ולא מתנאה ומתנשא. כל ההרמזים נשתלים היטב לעילא בתוך שגרת היומיום שהיא לב השיר. הנה שיר אחד יפה מִני רבים, המדגים את הקול של המשורר המיוחד הזה, שימו לב לאינוונטר המינימילסטי המצליח להעביר במילים ספורות חיי אדם דרך צעטאלך, פיסות נייר:

פתק
אִחוּר לַמּוֹרָה
בַּשַּׁרְווּל לַבְּחִינָה
קְנִיּוֹת לסּוּפֶּר
בְּחִירוֹת לַקַּלְפִּי
הַחְלָפָה לִסְטִימַצְקִי
בַּקָּשָׁה בַּכֹּתֶל
מַחֲלָה מֵרוֹפֵא
עַל הַבֹּהֶן,
בַּחֲדַר הַקֵּרוּר.

זהו ספרו השני של ורמן. קדם לו הספר ”אזרח ותיק” שראה אור במקום לשירה בשנת 2020. ורמן נולד ברעננה ב-1945. למד פילוסופיה יהודית וקבּלה באוניברסיטה העברית והוסמך לרבנות (קונסרבטיבית). עסק בהוראה בבתי ספר בארץ ובחו”ל והיה מורה לתַלמוד והלכה בבית המדרש לרבנים ע”ש שכטר בירושלים. הוא בוגר בית הספר לאמנויות המילה מבית מקום לשירה.

רן יגיל – מבקר, סופר, עורך ומו”ל