אוֹלִיבֶר הָיָה קְצָת שׁוֹנֶה. הָיָה לוֹ עוֹלָם מִשֶּׁל עַצְמוֹ, וּבְדִמְיוֹנוֹ הוּא יָצָא לַהֲמוֹן הַרְפַּתְקָאוֹת וְלֹא הִשְׁתַּעֲמֵם אַף פַּעַם. אֲבָל גַּם מִי שֶׁאוֹהֵב לִהְיוֹת לְבַד, מְחַפֵּשׂ לִפְעָמִים נֶפֶשׁ תְּאוֹמָה.
וְלִפְעָמִים הוּא גַּם מוֹצֵא.
אוֹלִיבֶר הָיָה קְצָת שׁוֹנֶה. הָיָה לוֹ עוֹלָם מִשֶּׁל עַצְמוֹ, וּבְדִמְיוֹנוֹ הוּא יָצָא לַהֲמוֹן הַרְפַּתְקָאוֹת וְלֹא הִשְׁתַּעֲמֵם אַף פַּעַם. אֲבָל גַּם מִי שֶׁאוֹהֵב לִהְיוֹת לְבַד, מְחַפֵּשׂ לִפְעָמִים נֶפֶשׁ תְּאוֹמָה.
וְלִפְעָמִים הוּא גַּם מוֹצֵא.
