אהבה ונצח

פָּנַס הַלַיְלָה צָבַע אֶת פָּנַיִךְ בְּלָבָן
וּמָתַח אֶלְמָּה עַד לִקְצֵה הַיָּם
אוּלַי כְּדֵי לְהַזְהִיר מִפְּנֵי נְפִילָה.

אֲבָל הָרוּחַ רְחֲפָה קַלָּה,
הַצְפֶרִים נָחוּ מִמְעוֹפָן,
הַמַּיִם לִטְפוּ אֶת הַחוֹף
וּנְשִׁיקָה צִיְרָה בַּחוֹל.

פְּרוּעִים מֵאַהֲבָה
זָהַרְנוּ גַּם אַחֲרֵי שֶׁהַיָּרֵחַ כָּבָה.
בְּאוֹתוֹ לַיְלָה גְלִינוּ שֶׁהַנָּצַח לֹא קָשׁוּר בַּזְמַן,
הוּא יָכוֹל לַעֲבֹר מִפֶּה לְפָה כְּאִלּוּ הָיָה דִּבְדְּבָן.