הרומן הלבנוני נולד מתוך מלחמת האזרחים שזרעה בלבנון הרס וחורבן בין השנים 1990-1975. מתוך הפצע הזה פרץ גם אחד מגדולי הסופרים הערבים המודרנים – אליאס ח'ורי.
קראו לו ההר הקטן. ידענו שהוא לא הר, ובכל זאת קראנו לו ההר הקטן.
כך נפתח רומן הביכורים של ח'ורי, ההר הקטן – בהבלטת הפער בין לשון למציאות, פער שבישר על הופעתה של פרוזה חדשה וחתרנית.
ההר הקטן, שראה אור ב־1977, נוגע מזוויות שונות בכאוס שהותיר בלבנון השלטון הקולוניאלי – הקרעים בין נוצרים למוסלמים, מחנות הפליטים הפלסטינים והקרבות בין הפלגים הצבאיים — מדינה שבה כולם בוחשים בקלחת, הכול נזיל, ובריתות מתחלפות בן־רגע.
את ההתפרקות הזאת תיאר ח׳ורי בעזרת פואטיקה מסוג חדש, ספרות פרגמנטרית והטרוגנית שהתנערה מכל מחויבות לצורה יציבה. ״סגסוגת״ זו – כפי שהגדיר אותה אדוארד סעיד באחרית הדבר לספר – יצרה את הכלים הנחוצים בשביל ״לתת קול לגלויות עקורות ולפליטים לכודים, לפירוק גבולות ולזהויות מתחלפות, לדרישות רדיקליות וללשונות חדשות.״
בההר הקטן אפשר למצוא את כל המאפיינים שהפכו לימים לסימני ההיכר של הכתיבה של ח'ורי: קרעי אוטוביוגרפיה, ספק אמיתיים ספק מדומיינים, בלילה של זמנים, שבירה של תחביר ואלימות חשופה.
