רוֹנִי מְבַלָּה סוֹף שָׁבוּעַ אֵצֶל בַּבָּא וְתָתָא שֶׁלָּהּ וּבְשִׂיחַת עֶרֶב עִם תָּתָא לִפְנֵי הַשֵּׁנָה, נִגְלֶה לְפָנֶיהָ עוֹלָם שָׁלֵם, חָדָשׁ וְקָסוּם שֶׁל הַשֵּׁמוֹת שֶׁנּוֹתְנִים לָנוּ הַהוֹרִים.
שֵׁמוֹת עַל שֵׁם מְקוֹמוֹת אֲהוּבִים וְשֵׁמוֹת שֶׁל עֵצִים אוֹ פְּרָחִים; שֵׁמוֹת שֶׁל מְקוֹרוֹת מַיִם כְּמוֹ יָם וַאֲגַם וְשֵׁמוֹת שֶׁל מְלָכִים שֶׁמּוֹסִיפִים לָהֶם מִסְפָּר, כְּמוֹ הֶנְרִי הַשְּׁבִיעִי; שֵׁמוֹת שֶׁמַּבִּיעִים שִׂמְחָה אוֹ שִׁיר וְשֵׁמוֹת מִסִּפּוּרֵי הַתָּנָ”ךְ; וְגַם שֵׁמוֹת שֶׁיֵּשׁ לָהֶם צְלִיל יָפֶה וּשְׁמוֹת חִבָּה, שֶׁאוֹתָם יְכוֹלִים לְהַמְצִיא גַּם אַחִים, יְלָדִים וַחֲבֵרִים, וְלֹא רַק הַהוֹרִים.

מְעַנְיֵן מָה הַסִּפּוּר הַמְּיֻחָד הַמִּסְתַּתֵּר מֵאֲחוֹרֵי הַשֵּׁם שֶׁלָּכֶם.