כל משיכת קשת זעקה את מצוקתי. כל פריטת מיתר הפכה לדמעה.
בעולם שבו אין זכות לאהוב, המנגינה נעשית אפלה.
בשנת 1938 הפחד הגדול ביותר שלי היה לנגן סולו על במת הקונצרטחבאו באמסטרדם.
בשנת 1940 פלשו הנאצים להולנד, והפחד הגדול ביותר שלי היה שלא אוכל לאחוז שוב בכינור ולספר את הסיפור שלי.
שמי אלקה ברנשטיין ואני כנרית מחוננת.
הנגינה הייתה עבורי כמו אוויר לנשימה, ואני ניגנתי למען הגבר שלי.
הגבר שנאלץ לעזוב אותי ולהילחם עבור מי ששאפו להשמיד אותי.
חשיכה ירדה על הנגינה שלי ומילותיי נעלמו.
אך בתוך הלב פנימה קיוויתי והתפללתי שהמנגינה שלנו לא תכבה לעולם.
"ולינדר" הוא רומן היסטורי מטלטל שנקרא בנשימה עצורה.
