אני טובעת במים העכורים של המאפיה ונחושה לחלץ את עצמי משם. אני רוצה להיות במאית קולנוע ולא אתן לשום דבר ולאף אחד לעמוד בדרכי.
ואז אימא שלי מתחתנת עם הסנדק לשעבר של המאפיה, ואני מקבלת בתור אח חורג את ראש המאפיה היוונית.
ניקולס סטאתוּליס נחוש לחרב את כל התוכניות המפורטות שלי. המוניטין האכזרי שיצא לו מבריח אותי להסתתר במפלט הדירה שלי.
אבל הוא כל הזמן שם. בקמפוס. בדירה שלי. מצפה שאשחק לפי הכללים שלו.
הלוואי שהייתי מסוגלת להתעלם ממראה האל היווני שלו ולמנוע מהלב שלי לעשות סלטות בכל פעם שאני רואה אותו.
אל יווני? הו, כן.
אבל הוא גס רוח, תובעני ונחוש למרר את חיי.
אבל שניים יכולים לשחק במשחק הזה... נכון?
