"קוראים לי צביה, ואני אמא של שבעה ילדים נפלאים ובלגן מדהים אחד.
את הילדים אני משתדלת לגדל, ואת הבלגן להקטין, לא תמיד זה עובד בכיוון הנכון".
בבית משפחת הימלבלוי, בית מלא ילדים, אהבה ואושר, מתמרנת אמא אחת בין דרישות בית הספר ('אמהות יקרות!') 
ובין דרישות הסמינר ('בתכם נעדרה מחמישה שיעורים במחצית'),
בין החיידר למשפחתון, בין לימודים ועבודה וחיים.
יש לה גם בעל רגוע נצחי, ששום דבר לא מצליח להוציא אותו משלוותו האינסופית, ולא ברור אם זה חלק מהבעיה או חלק מהפתרון.

פעם היא הייתה נערה מסודרת, נשואה צעירה מסודרת.
עד שבאה מפלצת הבלגן, שלחה ידיים שעירות לכל פינה, גנבה מקלפים ובלעה גרביונים.

במאבק האיתנים בין מכשפת הסדר למפלצת הבלגן, מגלה צביה אמיתות חדשות, גבולות שלא הכירה, מקומות אחרים.
והיא לומדת לגדל - יחד עם השביעייה המופלאה - גם את עצמה...