"כשמתבוננים בעיר, אין כל דרך לראות אותה. אדם אחד לעולם לא יראה עיר. הוא עשוי להחמיץ אותה, לשנוא אותה או לחשוב שהיא גזלה ממנו משהו- אבל הוא לא יכול ללכת למקום כלשהו, להסתכל עליו ופשוט לראות אותו, באופן אמפירי. המקום הזה צריך שאנשים רבים ידווחו עליו, ידמיינו אותו, בכל רגע נתון; המקום הוא הזיה קבוצתית של היומיום".
,Reena Spaulings רומן קבוצתי מאת Bernadette Corporation
"סיפורן של הליכות [בעיר] מתחיל בגובה הרצפה, בצעדים. הם רבים מספור, אך מספרם אינו יוצר סדרה. לא ניתן למנותם, מפני שכל אחת מיחידותיהם היא בעלת גוון איכותי: זהו סגנון של קליטה דרך המישוש ושל ניכוס תוך כדי תנועה. [...] משחקי הצעדים מעצבים את המרחבים. הם שוזרים את המקומות. מבחינה זו, תנועותיהם של הולכי הרגל יוצרות את אחת מאותן ’מערכות ממשיות שקיומן יוצר הלכה למעשה את העיר’, אך ’אין להן כל כלי קיבול פיזי’".
מישל דה-סרטו, "צעדות בעיר"
פרויקט חולון הוא סדנת תיעוד גדולה שיזמה המחלקה לצילום בבצלאל בשיתוף עם המרכז הישראלי לאמנות דיגיטלית. מטרתו ליצור דיוקן מקיף, חסר ככל שיהיה, של העיר חולון, באמצעות מבטם של 170 הסטודנטים והמורים במחלקה. לשם כך אורגנה שהות בעיר, שלושה ימים שבמהלכם העתיקה המחלקה את פעילותה לחולון. במקום מערכת השיעורים הרגילה קיימו המורים סדנאות- נושא בעיר, שבמסגרתן שהו וצילמו הסטודנטים בשכונות שונות, בגנים ציבוריים, במוסדות עירוניים ועוד.
בתום הפרויקט הגישו הסטודנטים את תוצרי עבודתם בעיר, במצב טיוטה, לוועדת האוצרות של פרויקט חולון, שהורכבה משלושה מורים במחלקה: יוסי ברגר, רמי מימון ודוד עדיקא. הוועדה מיינה וערכה את החומרים ואצרה מהם תערוכה, שהוצגה במרכז הישראלי לאמנות דיגיטלית, חולון.
חולון נבחרה בשל היותה מקום שרבים ממאפייניו משותפים לערים ישראליות אחרות, בשל דרגת האפור שלה. לחולון נוף פרברי טיפוסי ועם זאת גם מקומי מאוד. האדריכלות של חולון, חדשה כישנה, היא חסרת יומרה. אין בה פרויקטים מפורסמים או גרנדיוזיים מדי, ויש בה ביטוי ממצה לבעיות ולחן של האדריכלות הישראלית. חולון היא עיר פריפריאלית נורמלית: עיר מתפקדת במצב טוב, שלא נגועה בבעיות קיצוניות אבל גם לא עטורה בהילה של עיר גדולה. האמצע הזה מעניין משום שיש בו משהו שמגדיר את החוויה הרגילה, היומיומית, של המקום הישראלי. הישראלי הממוצע גר בחולון.
פרויקט חולון היה לסטודנטים התנסות בהגדרה סובייקטיבית של מקום. תפקידם היה להתרכז ולראות, להביט במוכר- לא- מוכר ולחוות איסוף רשמים אינטנסיבי. הם עצרו והשתהו על מראות, חללים,אנשים, מבנים, אובייקטים, סיטואציות, הפנו אליהם מבטים ערניים ומלאי עניין ויצרו מגוון רחב של תצלומים, המעוררים מחשבה על מה ש"רואים" ועל איך שרואים את "זה", תצלומים שמתוכם עולה משהו על חולון ומשהו עלינו.
יוסי ברגר, ראש המחלקה לצילום, בצלאל
ארכיוני המרכז הוקמו בתמיכת קרן אוסטרובסקי וארטיס
