ציונה לוי-לירון משרטטת בספרה מסע בזמן ובמקום אל שכונת הארגזים, שכונת מגוריהם של העולים החדשים, שחיו בתנאי מצוקה ומחסור אך שמרו על חמימות אנושית ועל לכידות חברתית.